<h1>ספר התרומות שער מ"ג חלק א'</h1>
<h2>דף מח.</h2>
מה שפסקנו שאין למטלטלין קדימה יש פעמים שיש להן קדימה, וכיצד כגון ששעבד לו קרקעותיו ואגבן הקנה לו כל מטלטליו שאז יש להן קדימה, שכשם שיוצא קול על הקנאת הקרקעות כך יצא קול על הקנאת המטלטלין ונסמכת דעתו של מלוה עליהן ולפיכך טריף להו שהרי היה להן קול בשעבודו ואינהו דאפסיד אנפשיהו. והראיה בזה ההיא דגרסינן בפרק חזקת הבתים [ב"ב מ"ד ע"ב] ת"ר מכר לו בית אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו, אבל פרה וטלית לא, ואפילו עשאן אפותיקי, כדרבא דאמר עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה הימנו דלית ליה קלא. ומקשינן וניחוש דילמא מטלטלין אגב מקרקעי אקני ליה, דאמר רבא אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי וגבי מטלטלי. פירוש, דכי היכי דקרקע אית ליה קלא מטלטלי נמי אית להו קלא אם הוא מוקדם הימנו, והילכך איכא למיחש לשמא מעמידה בפני בעל חובו. ומשני כגון שלקח ומכר לאלתר. מכאן ראיה דמטלטלי אי אקנינהו למלוה אגב מקרקעי דאית להו קדימה וטורפן מן הלקוחות. ואמר רב חסדא עלה והוא דכתיב ביה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ודקדק בזה ה"ר משה בר' נחמן ז"ל למה הצריכו זה הלשון ומה הוא פירושו. ופירש הדבר משום דאמרינן [ב"ב קע"ד ע"א] נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, ואמרינן [שם קע"ג ע"ב] בערב דאיתיה אסמכתא ולא משתעבד אלא משום דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה, ולפיכך המטלטלין דומין לאסמכתא, שאם לא ימצא קרקע ולא יפרענו שיפרע מן המטלטלין אם מוצא אותם, נמצא ששעבודו הוא על דרך אסמכתא, ולפיכך צריך לכתוב דלא כאסמכתא, אבל הקרקע עיקר שיעבודו עליהם, שלא הלוהו אלא [על] מנת ליפרע מהם. ואם אמר לו מעכשו אינו צריך לכתוב דלא כאסמכתא. מיהו צריך לכתוב דלא כטופסי דשטרי. ורבינו סעדיה ז"ל פירש שטופסי השטרות ונסחאתן נכתבין בלשון שבו יד בעל השטר על התחתונה, לפיכך כותבין ליפות כחו שלא יהא טופס זה כשאר טופסין אלא בכל לשון מסופק תהא ידו על העליונה. ולפירוש זה אין צריך במקנה מטלטלין אגב קרקע לשון זה, אלא שהורגלו לכתוב דלא כטופסי דשטרי כאדם שמתחיל בדבר ומסיימו, ע"כ. ומשמע לפי פירושו שפירש שאם ענין שטר זה הוא אסמכתא וכתב בסופו ששטר זה דלא כאסמכתא שמיד חלה ההקנאה. וזה אין לו פנים כי מה יועיל אמירתו שהוא דלא כאסמכתא אם אנו רואין שיש בדבר אסמכתא. ובענין זה נשאל גאון ז"ל והשיב דאי כתיב ביה דלא כאסמכתא והיא כאסמכתא בטל הוא השטר, דדמיא לענין גט דגרסינן [גיטין ל"ב ע"א] אמר בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין, פסול הוא אינו גט לא אמר ולא כלום, שכיון שאינו פסול אינו יכול להעיד עליו שהוא פסול. והא נמי דכותה היא, שאינו יכול לעשות מדבר שהוא אסמכתא שיחזור בלא אסמכתא, אלא אם כן כתב כן מעכשו. ואם נאמר שאין בשטר אסמכתא למה הוצרך להעיד בו שאינו כאסמכתא.
ועל זה שכתב הגאון השיב אלי הרב ר' משה בר נחמן ועמדתי על דעתו, ותירץ להעמיד פירושו, הוי יודע שהנותן באסמכתא גמורה אע"פ שאמר דלא כאסמכתא אפשר כדברי הגאון שלא תועיל כלום עד שיפרש במעכשו, אבל כבר ידענו מדיני האסמכתות דכל התולה בדעת אחרים לאו אסמכתא היא, וערב גופיה לאו אסמכתא גמורה היא, תדע דהא ערב לאחר מתן מעות דלית ביה הנאה דמהימן ביה ואפילו הכי בקנין משתעבד, ואע"ג דקנין באסמכתא גמורה לא מהני, אלא כל כי הך אסמכתא דערב ומטלטלין לאו אסמכתא נינהו מן הדין אלא דמו לאסמכתא, דודאי סמיך ליה מלוה בדעתיה על לוה דאיהו פרע ואמר בנפשיה אי לא פרע איהו פרע ערב, וכן הדבר במטלטלין, וכיון דפריש דלא כאסמכתא לומר דעיקר דעתו עליהן כקרקעות גלי אדעתיה דלאו אסמכתא היא אלא עיקר שיעבודו עליהן כקרקעות כדגלי דעתיה בערב או משום קנין או משום הנאה דהמניה, ע"כ. ולשון ר"ש ז"ל [ב"ב מ"ד ע"ב] כן הוא דאקני ליה מטלטלין גרידי בסודר להשתעבד בהם לכשיגיע זמנו ולא יפרענו שיגבה מהם לא קני ואפילו בלשון מתנה, דכל דאי לא קני, דאסמכתא היא ולא קניא, כדאיתה בפרק אי זה הוא נשך [ב"מ ס"ו ע"ב]. ואי כתיב ליה בשטר השעבוד דלגמרי משעבד להו למטלטלי בהדי מקרקעי. דלא כאסמכתא, פירוש להכי צריך זה הלשון, דכיון דאינה מכירה גמורה ולא מתנה ולא משכון אלא שעבוד בעלמא ודמי לאסמכתא, דהא קאמר ליה אם לא אפרעך לזמן פלוני תגבה מהם, הלכך צריך לכתוב בו לאלומי לשטריה דלא כאסמכתא. וטופסי דשטרי פירוש הוא שטר העשוי להעתיק ממנו שטרות ולא נכתב לגבות בו ואין ממש בו, והודיענו שזה נכתב להשתעבד ממש, ע"כ. ומלתא צ"ע.
